הפרוטוקולים של חטיפת ילדי תימן נחשפים

העצמאות האמיתית, היא ההתפכחות וההבנה היכן אנחנו חיים. על מה נלחמנו, את מי שירתנו.
ההבנה שההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה, אך ורק אם אנחנו נותנים לה.
קשה מאוד לנבור ולחפור, ולהציף על פני השטח דברים הרבה פחות סקסיים ומעוררי גאווה שהמדינה שלנו עשתה בעבר.. בטח ובטח ביום חגיגי שכזה.
אוטומטית נחשבים למחפשי פרובוקציות.. הורסי שמחות..רואי שחורות.. נביאי זעם.
ועדיין, מתפקדינו לא רק לזכור אלא גם להזכיר. לא לשכוח, תמיד להשוות.
לכבד את זכר הנספים והנופלים, אך לזכור גם את אלו שאפילו לא הספיקו לגדול בכדי לקפח את חייהם במלחמה כזו אחרת, או לקבל תואר גבורה כלשהו.
פשוט ילדים.
בפשעים שביצעה המדינה.
עם חיסיון של 70 שנה.