פרק 9: שלום על פני האדמה …כיצד הסתיימו מלחמות הפירמידות

https://alexanderlevites.blogspot.com/2025/07/9.html
https://zsitchinindex.wordpress.com/the-earth-chronicles-index/book-3-the-wars-of-gods-and-men/chapter-9-peace-on-earth/
פרק 9: שלום על פני האדמה
…כיצד הסתיימו מלחמות הפירמידות?
…הן הסתיימו כפי שמלחמות היסטוריות הסתיימו בזמנים היסטוריים: עם ועידת שלום; עם התכנסות הצדדים הלוחמים, כפי שהתרחש בקונגרס וינה (1814–1815), שצייר מחדש את מפת אירופה לאחר מלחמות נפוליאון, או בוועידת השלום בפריז שסיימה את מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) עם חוזה ורסאי.
…הרמז הראשון לכך שהאנונאקי הלוחמים התכנסו באופן דומה לפני כעשרת אלפים שנים מגיע מהטקסט שג'ורג' א. ברטון מצא חרוט על גליל חרס שבור. זה היה גרסה אכדית של טקסט שומרי קדום יותר; וברטון הסיק כי גליל החרס הופקד על ידי השליט נרם-סין בסביבות 2300 לפנה"ס, כאשר המלך האכדי הזה תיקן את הרחבה של מקדש אנליל בניפור.
…למרות הנזק לטקסט, במיוחד בתחילתו, ברור כי האלים המובילים התכנסו לאחר מלחמה גדולה ומרה. אנו למדים שהם התכנסו בהרסג, מעונת ההר של נינהרסג בסיני, וכי היא מילאה את תפקיד המפשרת. עם זאת, מחבר הטקסט לא מתייחס אליה כאל דמות נייטרלית באמת: הוא מכנה אותה שוב ושוב בכינוי "ציר" ("נחש"), שסימן אותה כאלה מצרית/שייכת לאנכי והעביר קונוטציה מזלזלת.
…תגובתם הראשונית של האנליליטים ליוזמתה הנועזת של נינהרסג הייתה להאשים אותה במתן סיוע ונחמה ל"שדים". נינהרסג הכחישה את ההאשמה: "ביתי טהור," היא ענתה. אך אל שזהותו אינה ברורה לעג לה בסרקזם: "האם הבית הגבוה והזוהר מכולם" – הפירמידה הגדולה – גם הוא "טהור"?
…"על כך איני יכולה לדבר," ענתה נינהרסג; "ברקו נשמר על ידי גיביל."
…לאחר שההאשמות וההסברים הראשונים הפיגו חלק מהמרירות, נערך טקס סמלי של סליחה. הטקס כלל שני כדים שהכילו מים מנהרות החידקל והפרת, טקס טבילה סמלי שהפך את נינהרסג למתקבלת שוב על הדעת במסופוטמיה. אנליל נגע בה עם "מטה הזוהר" שלו, ו"כוחה לא הופל."
בהרסג, שם התכנסו כל האלים המובילים ל"ועידת השלום", ולאחר שנינהרסג ערכה טקס משלה, עם לחשים והאדרת מעלות השלום:
…אנליל היה הראשון לדבר. "הצרה הוסרה מפני האדמה," הכריז אנליל לאנכי; "הנשק הגדול הורם." הוא הסכים לאפשר לאנכי לשוב למשכנו בשומר: "האדין יהיה מקום לבית הקדוש שלך," עם מספיק אדמה סביבו לשאת פרי למקדש ולשדות זרועים.
…לשמע הדבר התנגד נינורטה. "שלא יבוא!" צעק "נסיך אנליל".
נינהרסג התערבה שוב, ובסופו של דבר המו"מ יכל להתקדם.
…ואנו ממשיכים בסיפור המפגש חסר התקדים בין שני האלים הלוחמים מהטקסט אני שר את שירת האם של האלים. ראשון לנאום בפני האנונאקי שהתכנסו היה אנכי:
אנכי פנה לאנליל במילות שבח:
"הו, הראשון בין האחים,
שור השמיים, המחזיק בגורל האנושות:
בארצותיי, חורבן נרחב;
כל המשכנות מלאים בצער
בשל התקפותיך."
…הנושא הראשון על סדר היום היה אפוא הפסקת פעולות האיבה – שלום על פני האדמה – ואנליל הסכים לכך בקלות, בתנאי שהסכסוכים הטריטוריאליים יסתיימו והארצות השייכות כדין לאנליליטים ולעם משפחת שם יפונו על ידי האנכיטים. אנכי הסכים לוותר לנצח על שטחים אלה:
"אעניק לך את מעמד השליט
באזור המוגבל של האלים;
המקום הזוהר, בידך אפקיד!"
…בוויתור על האזור המוגבל (חצי האי סיני עם נמל החלל שלו) והמקום הזוהר (אתר מרכז הפיקוד של המשימות, ירושלים העתידית), הציב אנכי תנאי נוקשה. בתמורה להענקת זכויות נצחיות לאנליל ולצאצאיו על הארצות והאתרים החיוניים הללו, היה צריך להכיר בריבונות של אנכי וצאצאיו על מתחם גיזה לכל הזמנים.
…אנליל הסכים, אך לא בלי תנאי: בניו של אנכי, שהביאו למלחמה והשתמשו בפירמידה הגדולה למטרות לחימה, יימנעו מלשלוט על גיזה, או על מצרים התחתית כולה, לצורך העניין.
אנכי הכריז על החלטתו ומינה את בנו הצעיר לשליט על גיזה ומצרים התחתית, אותו כינה בתואר הנעלה NIN.GISH.ZI.DA ("אדון חפץ החיים").
…מיהו נינגישזידה? החוקרים מוצאים את המידע אודותיו דל ומבלבל… מסקנתנו היא שהוא אכן היה בנו של אנכי, שנולד במהלך המסע הסוער של אנכי וארשכיגל לעולם התחתון. ככזה, הוא היה מקובל על שני הצדדים כשומר סודות הפירמידה.
…כיצד קראו המצרים לבנו של אנכי/פתח? האל שלהם "של החבל המודד את הארץ" היה תחותי; הוא היה (כפי שסיפרו סיפורי הקוסמים) זה שמונה לשמור על סודות הפירמידות בגיזה. לפי מנתון, תחותי החליף את הורוס על כס המלכות של מצרים; זה קרה בסביבות 8670 לפנה"ס – בדיוק בזמן שהסתיימה מלחמת הפירמידות השנייה. לאחר שיישבו כך את המחלוקות ביניהם, פנו האנונאקי הגדולים לענייני האנושות.
…כאשר קוראים את המילים העתיקות, מתברר כי ועידת השלום הזו לא טיפלה רק בהפסקת פעולות האיבה ובשרטוט גבולות מחייבים; היא גם הניחה את התוכניות לאופן שבו הארצות ייושבו על ידי האנושות! אנו קוראים כי אנכי "לפני רגלי היריב [אנליל] הניח את הערים שהוקצו לו"; אנליל, בתורו, "לפני רגלי היריב שלו [אנכי] הניח את ארץ שומר."
…ועם הסדרת כל העניינים הללו, אנכי ובניו יצאו לתחומיהם באפריקה.
אך בין יורשיו הישירים של אנליל התגלעה מחלוקת…
…אנו למדים שבאותו רגע מכריע, היריבות בין נינורטה – היורש החוקי, בהיותו בנו של אנליל מאחותו למחצה – וננר, הבכור של אנליל מאשתו הרשמית נינליל, פרצה במלוא עוצמתה. אנליל, כך נאמר לנו, שקל בחיוב את תכונותיו של ננר: "בכור… בעל מראה יפה, מושלם בגפיים, חכם ללא השוואה." אנליל "אהב אותו" משום שהעניק לו שני נכדים חשובים, התאומים אוטו/שמש ואיננה/אישתר. הוא כינה את ננר SU.EN – "אדון המרבים" – כינוי חיבה ממנו נבע השם האכדי/שמי: סין. אך למרות שהעדיף את ננר, העובדה הייתה שנינורטה היה היורש החוקי, הוא היה "הלוחם המוביל של אנליל", והוביל את האנליליטים לניצחון.
…האם ניתן לדמיין שבקבלת ההחלטות הרות הגורל הללו, שהשפיעו על גורל האלים והאנשים לאלפי שנים, מילאו בנות הזוג הנשיות תפקיד כה מכריע? אנו קוראים על נינגל שבאה לעזרת בעלה (סין); אנו רואים את נינליל מגויסת לשכנע את אנליל המתלבט. אך אז נכנסה לסצנה עוד אלה גדולה – ובמילותיה השיגה החלטה לא מכוונת…
…כאשר נינליל דחקה באנליל "לפעול לפי לבו" ולא לפי שכלו, להעדיף את הבכור על פני היורש החוקי…
במחאותיו של נינורטה:
…אנו למדים כי נינהרסג השליכה את משקלה מאחורי בנה נינורטה…
…אך פנייתה של נינהרסג הייתה לא מוצלחת בניסוחה. היא התכוונה לפנות כאחותו של אנליל בשם הילד (נינורטה) שילדה לו; אך קריאתה נשמעה כפנייה לאנכי. זועם, צעק עליה אנליל: "מי זה האח הזה שאת קוראת לו? האח הזה, שגרם לך לשאת תינוק?" והוא קיבל החלטה לטובת קו סין. מאז ועד היום, ארץ נמל החלל ידועה כארץ סין – חצי האי סיני.
…כמעשהו הסופי, מינה אנליל את בנו של סין למפקד מרכז הפיקוד של המשימות:
הוא קרא לשמש
נכדה של נינליל.
הוא לקח אותו [ביד];
בשולים הוא הציב אותו.
…ירושלים – אור-שולים, "עיר שולים" – ניתנה לשמש לפיקוד. שמה, SHU.LIM, פירושו "המקום העליון של ארבע האזורים", ייתכן שהיה המבשר לסמל היהודי הנקרא מגן דוד.
…בהחליפה את ניפור שלפני המבול כמרכז הפיקוד שלאחר המבול, ירושלים גם רכשה את התואר הקודם של ניפור כ"טבור הארץ" – הנקודה המרכזית ברשת האלוהית שאפשרה את התנועות בין כדור הארץ לניבירו. בהדמיה לתוכנית הקונצנטרית שלפני המבול שהתבססה על ניפור, האתר שנבחר ל"טבור הארץ" – הר המוריה – מוקם על קו האמצע, מסלול הנחיתה, בתוך מסדרון הנחיתה; הוא היה במרחק שווה מפלטפורמת הנחיתה בבעלבק ומנמל החלל עצמו.
…שני העוגנים של מסדרון הנחיתה היו צריכים להיות גם הם במרחק שווה ממרכז הפיקוד; אך כאן היה צורך לשנות את התוכניות המקוריות, שכן "הבית הדומה להר" שנבנה מלאכותית קודם לכן – הפירמידה הגדולה – נשללה מגבישיה וציודה והפכה לחסרת תועלת על ידי נינורטה… עדיין במדויק על קו המסדרון הצפון-מערבי, אך צפונית לגיזה, נבנתה עיר מגדלור חדשה, שהמצרים כינו אותה עיר אנו… היוונים, אלפי שנים מאוחר יותר, קראו למקום הליופוליס…
…הליופוליס, עיר אנו.
…העברת אתר המגדלור בעוגן הצפון-מערבי של מסדרון הנחיתה מגיזה להליופוליס דרשה גם שינוי בעוגן הדרום-מזרחי, כדי לשמור על שני העוגנים במרחק שווה מהר המוריה… הר אום-שומר נמצא במדויק על קו המסדרון…
…בניית, איוש ותפעול של מתקני התעופה והחלל בטילמון ובכנען דרשו נתיבי אספקה חדשים ומאחזים מגינים. נתיב הים לטילמון שופר על ידי הקמת עיר נמל ("עיר טילמון", להבדיל מ"ארץ טילמון") על החוף המזרחי של ים סוף, כנראה במקום שבו עיר הנמל אל-טור קיימת עד היום. זה גם הוביל, לדעתנו, להקמת העיירה העתיקה ביותר בעולם: יריחו, שהוקדשה לסין (יריחו בעברית) ולסמלו השמימי, הירח.
…גיל יריחו היה תעלומה שבלבלה את החוקרים באופן עקבי. הם מחלקים באופן כללי את התקדמות האדם (שהתפשטה מהמזרח התיכון) לתקופת האבן התיכונה (מזוליתית), שראתה את הכנסת החקלאות וביות בעלי חיים בסביבות 11,000 לפנה"ס; תקופת האבן החדשה (ניאוליתית) 3,600 שנים מאוחר יותר, שהביאה עמה כפרים וכלי חרס; ולאחר מכן, לבסוף, התרבות העירונית של שומר, שוב 3,600 שנים מאוחר יותר. אך יריחו הייתה שם, אתר עירוני שנכבש ונבנה על ידי לא ידועים בסביבות 8500 לפנה"ס, כאשר האדם עדיין לא למד לחיות חיי כפר…
יריחו… הוגנה על ידי חומה מסיבית שהקיפה את העיירה (אלפי שנים לפני יהושע!).
…מי יכול היה לבנות עיירה מתקדמת זו כל כך מוקדם, מי בא לגור במקום כזה, ולמי היא שימשה כעיר מחסן מבוצרת?
…הפתרון לתעלומה זו טמון, לדעתנו, בכרונולוגיה של ה"אלים", לא של בני האדם. הוא נעוץ בעובדה שהיישוב העירוני המדהים הראשון ביריחו (מ-8500 לפנה"ס עד 7000 לפנה"ס לערך) תואם בדיוק את התקופה שבה, לפי מנתון, שלט תחותי במצרים (מ-8670 עד 7100 לפנה"ס לערך). עלייתו לשלטון, כפי שראינו מהטקסטים המסופוטמיים, באה לאחר ועידת השלום.
…התקופה שהמצרים קשרו לשלטונו של תחותי הייתה תקופת שלום בין האלים, כאשר האנונאקי הקימו תחילה יישובים הקשורים לבנייה והגנה על מתקני החלל החדשים.
…נתיב הים למצרים ולטילמון, דרך ים סוף, היה צריך להיות מוגבר על ידי נתיב יבשתי שיכל לחבר את מסופוטמיה עם מרכז הפיקוד של המשימות ונמל החלל.
…החיוני ביותר מביניהם, זה שהוביל ישירות למרכז הפיקוד בירושלים, היה נקודת המעבר ביריחו. שם חצו בני ישראל את הירדן אל הארץ המובטחת. שם, אנו מציעים, אלפי שנים קודם לכן, הקימו האנונאקי עיירה לשמור על נקודת המעבר ולספק למטיילים אספקה להמשך המסע. עד שהאדם הפך את יריחו לביתו, היא הייתה מאחז של האלים.
…האם האנונאקי היו בונים יישוב רק בצד המערבי של הירדן, ומשאירים את הצד המזרחי החיוני יותר, שבו עברה דרך המלך, ללא הגנה? הגיוני שיישוב היה קיים גם בצד המזרחי, הנגדי של הירדן.
…המקום המסתורי עם שרידים יוצאי דופן, נחשף לראשונה ב-1929 על ידי משלחת ארכיאולוגית שאורגנה על ידי המכון המקראי הפונטיפיקלי של הוותיקן. הארכיאולוגים, בראשות אלכסיס מאלון, הופתעו מרמת התרבות הגבוהה שנמצאה שם… המקום נקרא על שם התל שבו נמצא – תל ע'סול.
…השרידים העיקריים שנחשפו בתל ע'סול מכסים תקופה שבה הוא היה מיושב על ידי מתיישבים מתקדמים ביותר לפני 4000 לפנה"ס ועד כ-2000 לפנה"ס (כאשר ננטש בפתאומיות).
פרטים רבים על תל ע'סול (תלילאת אל-ע'סול) ניתנים בספר, אך בין הממצאים הבולטים ביותר היו ציורי הקיר:
…הארכיאולוגים שגילו את ציורי הקיר הללו במהלך החפירות של 1931–32 ו-1932–33 תיארו כי העצם המוקרן (בציור קיר, שבו נראה אדם שיוצא כנראה מעצם המשדר קרניים) עשוי להיות דומה ל"כוכב" מוקרן יוצא דופן שנמצא מצויר במבנה אחר. זה היה "כוכב" בעל שמונה קצוות בתוך "כוכב" גדול יותר בעל שמונה קצוות, שהגיע לשיאו בהתפרצות של שמונה קרניים (תמונה להלן). העיצוב המדויק, המשתמש במגוון צורות גיאומטריות, בוצע באופן מלאכותי בשחור, אדום, לבן, אפור ושילובים שלהם; ניתוח כימי של הצבעים שהשתמשו בהם הראה שהם לא היו חומרים טבעיים אלא תרכובות מתוחכמות של 12 עד 18 מינרלים.
…אין עדות כלשהי לפולחן דתי, אין "חפצי פולחן", פסלונים של אלים וכו'. זה, אנו מציעים, מעיד כי המקום לא היה מיושב על ידי עובדי אלילים אלא על ידי אלה שהיו נושא לעבודה: ה"אלים" של העת העתיקה, האנונאקי.
…למעשה, נתקלנו בעיצוב דומה בוושינגטון די.סי. ניתן לראותו בכניסה למטה של החברה הלאומית לגיאוגרפיה: פסיפס רצפה של מצפן המציין את עניינה של החברה בארבע פינות הארץ ובנקודות הביניים שלהם (מזרח, צפון-מזרח; צפון, צפון-מערב; מערב, דרום-מערב; דרום, דרום-מזרח). זה, לדעתנו, מה שהציירים העתיקים של העיצוב התכוונו גם הם: לציין את הקשר שלהם ושל המקום עם ארבעת אזורי הארץ.
בציורי הקיר של תל ע'סול היו גם תיאורים של "הסופות המסתחררות" שתוארו כבר (בספרים קודמים) של הטקסטים המזרח-תיכוניים הקדומים… ה"צלחות המעופפות" של האנונאקי?
…נקודת המעבר תל ע'סול/יריחו מילאה תפקידים חשובים וניסיים בכמה אירועים מקראיים במקום. שם חצה הנביא אליהו את הנהר (לחוף המזרחי) כדי לשמור על פגישה – בתל ע'סול? – כדי להילקח מעלה על ידי "מרכבת אש… בסופה מסתחררת." באזור זה, בסוף יציאת מצרים של בני ישראל, משה (שנמנע על ידי ה' להיכנס לכנען עצמה),
"עלה ממישור מואב" – אזור תל ע'סול – "אל הר נבו, לפסגתו העליונה, המשקיפה על יריחו; וה' הראה לו את כל הארץ: את הגלעד עד דן, ואת ארץ נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה, עד הים התיכון; ואת הנגב ואת עמק מישור יריחו, עיר התמרים."
זו תיאור של נוף רחב כפי שראו הארכיאולוגים שעמדו על תל ע'סול.
…אכן, התנ"ך מציין בבירור כי היו בזמנים קדומים יותר יישובים של האנונאקי בגישות החיוניות לחצי האי סיני ולירושלים. חברון, העיר השומרת על הדרך בין ירושלים לסיני, "נקראה קודם קריית ארבע ("מבצר ארבע"), איש גדול ("מלך") בין הענקים הוא היה" (יהושע יד:טו). צאצאי הענקים, כך נאמר לנו עוד, עדיין התגוררו באזור במהלך כיבוש כנען על ידי הישראלים; וישנם התייחסויות מקראיות רבות ליישובי הענקים בצד המזרחי של הירדן.
…מי היו הענקים הללו? המונח מתורגם בדרך כלל כ"ענקים", בדיוק כפי שהמונח המקראי נפילים תורגם. אך כבר הראינו באופן חד משמעי כי במונח נפילים ("אלה שנפלו מטה") התנ"ך התייחס ל"עם הספינות הרקטיות."
…הענקים, אנו מציעים, לא היו אלא האנונאקי.
…"אף אחד לא הקדיש תשומת לב מיוחדת עד כה לספירה של 3,650 שנים שמנתון ייחס לשלטון ה"חצאי-אלים" שהשתייכו לשושלת תחותי. אנו, לעומת זאת, מוצאים את המספר הזה משמעותי ביותר, שכן הוא נבדל ב-50 שנים בלבד ממסלול 3,600 השנים של ניבירו, כוכב הבית של האנונאקי.
…אנו יכולים להניח שבכל אחד מהמרווחים הללו התקיימו דיונים על גורל האנושות ויחסי האלים עמה על ידי האנונאקי הגדולים, "השבעה שגוזרים." אנו יודעים בוודאות כי דיון כזה התקיים לפני הפריחה הפתאומית ובלתי מוסברת אחרת של התרבות השומרית, שכן השומרים השאירו לנו רישומים של דיונים כאלה!
…כאשר החלה שיקום שומר, תחילה נבנו מחדש על אדמתה הערים העתיקות, אך כבר לא כערים בלעדיות של האלים; שכן כעת הורשו בני האדם להיכנס למרכזים עירוניים אלה כדי לטפל בשדות, מטעים ומכלאות הבקר הסובבים בשם האלים, ולשרת את האלים בכל דרך אפשרית: לא רק כטבחים ואופים, אומנים וחייטים, אלא גם ככוהנים, מוזיקאים, מבדרים וזונות מקדש.
…ראשונה שהוקמה מחדש הייתה ארידו. בהיותה היישוב הראשון של אנכי על פני האדמה, היא ניתנה לו מחדש לנצח…
לאנליל ונינליל ניפור הוקמה מחדש… הפעם מצוידת לא כמרכז פיקוד אלא בנשק מדהים: "העין המורמת שסורקת את הארץ"; ו"הקרן המורמת," שחודרת הכל. האזור הקדוש שלהם גם איכסן את "הציפור המהירה" של אנליל ש"איש לא יכול היה להימלט מאחיזתה."
בשלב זה, התקיימה התכנסות של האנונאקי הגדולים, שבה השתתפו אנו ואנטו, בת זוגו, שהגיעו מניבירו. בהדר רב הם התקבלו, והוצגו למשכנם החדש על פני האדמה: איאנה – "בית אנו." לאחר דיון על גורל האנושות, ולאחר שאנו ואנטו עזבו לניבירו, הוחלט על הצורך להעניק לאנושות "מלכות". בהגיעו לסיפורי מגדל בבל, מר סיטשין מסיים פרק זה:
…זו ללא ספק גרסה אכדית של הסיפור השומרי על מגדל בבל; ומתברר ממנו כי התקרית לא נגרמה על ידי האנושות אלא על ידי האלים עצמם. האנושות הייתה רק כלי משחק במאבק.
…כאשר העבודה החטאה הגיעה לידיעת "אדון התל הטהור" – שכבר זוהה כאנליל בסיפור הבקר והתבואה – אנליל "אל השמיים על האדמה דיבר… הוא הרים את לבו אל אדון האלים, אנו, אביו, כדי לקבל פקודה כפי שביקש לבו. באותו זמן הוא גם הרים [את לבו? קולו?] אל דמקינה." אנו יודעים היטב שהיא הייתה אמו של מרדוך; כך שכל הרמזים מצביעים עליו כמסית…
מגדל בבל נהרס, בזעמו, על ידי אנליל, והעם מלא בלבול.
…הסופר המסופוטמי העתיק סיים את סיפור מגדל בבל בזיכרון מר. משום שהם "נגד האלים מרדו באלימות, באלימות הם בכו על בבל, מאוד בכו."
הגרסה המקראית גם מכנה את בבל (בעברית לבבל) כמקום שבו התרחשה התקרית. השם משמעותי, שכן באכדית המקורית – בב-אילי – הוא פירושו "שער האלים", המקום שבו האלים היו אמורים להיכנס ולצאת משומר…
…הטקסטים המקראיים והמסופוטמיים – ללא ספק מבוססים על כרוניקה שומרית מקורית – מספרים אפוא על אותה תקרית: ניסיונו התסכל של מרדוך למנוע את העברת המלכות מקיש לארך ואור – ערים שנועדו להיות מרכזי כוח של ננר/סין וילדיו – ולתפוס את השלטון לעירו שלו, בבל.
…בניסיון זה, עם זאת, מרדוך התחיל שינוי של אירועים מלא טרגדיות.