סיפור הבריאה השומרי - הקבלות לסיפור הבריאה בספר בראשית.

https://alexanderlevites.blogspot.com/2025/09/blog-post_8.html
סיפור הבריאה השומרי, כפי שמופיע במיתוסים כמו "אנומה אליש" וטקסטים שומריים קדומים אחרים, מציג תמונה מורכבת של בריאת העולם והאדם, עם דמויות מרכזיות כמו אנקי (אל החוכמה והמים המתוקים), נינהורסג (אלת האם והריפוי), ונינתי (המכונה לעיתים "גברת הצלע"), שיש להן הקבלות מסוימות לסיפור הבריאה בספר בראשית. להלן ניתוח תמציתי של הסיפור השומרי והשוואתו לבראשית, תוך התייחסות לדמויות ולמוטיבים המרכזיים:

סיפור הבריאה השומרי
במיתוסים השומריים, כפי שמתוארים בטקסטים כמו "אנומה אליש" ומיתוסים שומריים אחרים (למשל, לוחות שנמצאו בניפור ואור), הבריאה מתחילה ממצב של תוהו ובוהו, שבו קיימים המים הקדמונים – אפסו (מי המתוקים) ותיאמת (מי המלח). המיתוס מתאר מאבק בין אלים, שבסופו האל מרדוך (בגרסה הבבלית) הורג את תיאמת ומשתמש בגופה ליצירת השמיים והארץ.
בריאת האדם מתוארת במיתוס שומרי ספציפי שבו אנקי ונינהורסג ממלאים תפקיד מרכזי. על פי המיתוס, האלים הראשונים התלוננו על עבודה קשה, ולכן אנקי ונינהורסג יצרו את האדם מחומר (חומר דמוי חימר) כדי שישמש כ"עבד" לאלים ויבצע את עבודותיהם. נינהורסג, כאלת האם, מעצבת את האדם, ואנקי מחדיר בו חיים. בטקסט מסוים, נינתי (שם שפירושו לעיתים "גברת הצלע" או "גברת החיים") מסייעת בבריאת האדם, וישנם חוקרים שמקשרים את שמה למוטיב הצלע בסיפור הבריאה של חוה בבראשית.
הקבלות לסיפור הבריאה בבראשית
ספר בראשית מכיל שני סיפורי בריאה (פרק א' ופרק ב'), וניתן למצוא בהם הקבלות מסוימות למיתוס השומרי, לצד הבדלים מהותיים:
תוהו ובוהו ומים קדמונים:
שומרי: הבריאה מתחילה מתוהו ובוהו של מים קדמונים (אפסו ותיאמת), כאשר העולם נוצר ממאבק אלים ומפירוק גופה של תיאמת.
בראשית: בראשית א' מתואר מצב ראשוני של "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" (בראשית א', 2), עם רוח אלוהים מרחפת על פני המים. המילה "תהום" מקבילה לשם "תיאמת", מה שמרמז על השפעה לשונית או תרבותית מהמיתוס הבבלי. עם זאת, בראשית מדגיש אל יחיד, ללא מאבק אלים.
בריאת האדם:
שומרי: האדם נברא מחומר (חימר) על ידי נינהורסג ואנקי כדי לשרת את האלים. במיתוס מסוים, נינתי מסייעת בבריאה, ויש פרשנויות שקושרות את שמה ל"צלע" (בשל הדמיון הלשוני בין "נינתי" למונח "צלע" או "חיים").
בראשית: בראשית ב', האדם נברא מעפר האדמה (חומר דומה לחימר), ואלוהים נופח בו נשמת חיים (בראשית ב', 7). חוה נבראת מצלעו של האדם (בראשית ב', 21-22), מה שמזכיר את תפקידה של נינתי כ"גברת הצלע" במיתוס השומרי. ההבדל המרכזי הוא שבבראשית האדם נברא בצלם אלוהים עם תפקיד לשלוט בבריאה, ולא כעבד לאלים.
האישה והצלע:
שומרי: במיתוס שומרי, נינתי מכונה לעיתים "גברת הצלע" או "גברת החיים", ויש סיפור שבו היא מרפאת את אנקי מצלעו החולה, מה שיוצר קשר סמלי בין "צלע" לבריאת חיים.
בראשית: חוה נבראת מצלעו של האדם (בראשית ב', 21-22), והיא מכונה "אם כל חי" (בראשית ג', 20), מה שמקביל באופן סמלי ל"גברת החיים" השומרית. הקשר הלשוני והמוטיבי בין "צלע" ל"חיים" בולט בשני הסיפורים, אם כי בבראשית הקשר הוא ישיר יותר לעצם הגוף.
מטרת הבריאה:
שומרי: האדם נברא כדי לעבוד עבור האלים, והבריאה היא תוצר של מאבק וצורך פרקטי של האלים.
בראשית: הבריאה היא מעשה מכוון של אל יחיד, והאדם נועד לשלוט בבריאה ולשמור על גן עדן (בראשית ב', 15). הסיפור מדגיש את ייחודו של האדם כנברא בצלם אלוהים, בניגוד למעמדו כעבד במיתוס השומרי.
הבדלים תאולוגיים מהותיים
מונותאיזם מול פוליתאיזם: בראשית מציג אל יחיד שיוצר את העולם בדיבור, ללא מאבק או התנגדות, בעוד המיתוס השומרי מתאר בריאה דרך קונפליקט בין אלים.
מעמד האדם: בראשית מדגיש את כבוד האדם כנברא בצלם אלוהים עם שליחות לשלוט בבריאה, בעוד במיתוס השומרי האדם הוא עבד שנוצר לשרת את האלים.
תהליך הבריאה: בראשית א' מציג תהליך מסודר של שישה ימים, בעוד בראשית ב' מתאר תהליך פחות סכמטי, דומה יותר למיתוס השומרי שבו הבריאה היא תגובה לחוסר (למשל, חוסר בעובדים אצל האלים או חוסר בצמחייה בבראשית ב').
השפעה תרבותית ופרשנות
חוקרי מקרא מציינים כי סיפורי הבריאה בבראשית הושפעו ככל הנראה מהמיתוסים המסופוטמיים, כולל השומריים והבבליים, אך עברו עיבוד תאולוגי כדי להדגיש את האמונה המונותאיסטית ואת מעמד האדם. המילה "תהום" והמוטיב של "צלע" מרמזים על קשרים לשוניים וסמליים, אך התפיסה המונותאיסטית בבראשית מבדילה אותו מהפוליתאיזם השומרי.
הפרשנות המסורתית היהודית התמודדה עם הכפילות בין שני סיפורי הבריאה בבראשית על ידי הצגתם כמשלימים: פרק א' מתאר את הבריאה הכללית, ופרק ב' מתמקד באדם ובגן עדן. לעומת זאת, ביקורת המקרא רואה בהם שני מקורות שונים (המקור הכוהני בפרק א' והמקור ה"יהוויסטי" בפרק ב'), ששולבו יחד על ידי עורכי התנ"ך.
סיכום
המיתוס השומרי, עם דמויות כמו אנקי, נינהורסג ונינתי, מציג בריאה שמתחילה מתוהו ובוהו וכוללת יצירת האדם מחומר כדי לשרת את האלים, עם מוטיב הצלע הקשור לנינתי. בראשית חולק מוטיבים דומים (תהום, צלע, עפר), אך משנה את ההקשר לתפיסה מונותאיסטית שבה האדם הוא שיא הבריאה, ולא עבד. הקבלות כמו "תהום" ו"צלע" מצביעות על השפעה תרבותית, אך ההבדלים משקפים את הייחוד התאולוגי של המקרא.