אגדות ומיתולוגיה של הר חרמון

https://alexanderlevites.blogspot.com/2025/10/blog-post_7.html

אגדות ומיתולוגיה של הר חרמון

הר חרמון, המתנשא לגובה של כ-2,814 מטר ברכס האנטי-לבנון, על גבול סוריה, לבנון וישראל, הוא פסגה קדושה השזורה באגדות ומיתוסים עתיקים. הצידונים כינו אותו שיריון (בגלל צורתו העגולה והמושלגת, כחושן), והאמוריים קראו לו שניר. שורשו השמי חרם מרמז על "קדוש" או "אסור". בתנ"ך, הוא מסמן את הגבול הצפוני של ארץ המובטחת (דברים ג:ח; יהושע יא:יז) ומסמל ברכה אלוהית, כפי שרוסתו נמשלת לאחדות וחיי נצח בתהילים קלג:ג. השלגים הנמסים שלו מזינים את מקורות הירדן, ומחזקים את תדמיתו כמקור חיים. עם זאת, המיסטיקה של חרמון חורגת מגבולות הגיאוגרפיה, והופכת אותו לשער קוסמי שבו מתנגשים אלים, מלאכים ובני אדם.
האגדה המרתקת ביותר מגיעה מספר חנוך, שבו הר חרמון הוא אתר הנחיתה של 200 מלאכים מורדים, העירים, בראשות שמיחזה. בימי ירד, לפני המבול, "בני האלוהים" ירדו לפסגה, נשבעו שבועה מקוללת (חרם, שממנה נגזר שם ההר), ולקחו נשים אנושיות. איחוד זה יצר את הנפילים — ענקים כלאיים שהפיצו אלימות וידע אסור כמו מתכות וקסמים. סיפור זה מרחיב את הרמיזה הקצרה בבראשית ו:א–ד, והשפיע על מדרשים יהודיים ודעות נוצריות על מלאכים שנפלו, עם הדים ביהודה א:ו ובאיגרת פטרוס השנייה ב:ד. לאחר המבול, ענקים כמו עוג מלך הבשן, ששלט באזור חרמון, נחשבים לשאריות של אותו זרע.
הכנענים סגדו בחרמון לבעל-חרמון, ראו בו כס של פוריות ואסיפת אלים, מעין אולימפוס שמי. בעלילות גילגמש הוא מתואר כמקום מסתור של האנונאקי, שם גילגמש הורג את חומבבה, שומר יער הארזים הקדוש, בדומה לגן עדן. מסורות פיניקיות ויווניות קשרו אותו להרמס (מרקורי), והרומאים בנו מקדשים לזאוס, ממזגים פולחנים מקומיים למושג ה"פנתאון". יש מסורות המציעות שחרמון היה אתר ההשתנות של ישו (מתי יז:א–ט), אם כי הר תבור מוזכר לעיתים קרובות יותר. בתורות אסכטולוגיות, חרמון נחשב למוקד נבואי, כאשר אזורי האו"ם המודרניים על מורדותיו מעוררים ספקולציות על חזרת "מלאכים שנפלו".
בנוגע למעברים סודיים, הנוף הקרסטי של חרמון — אבן גיר נקבובית מלאה במערות וסדקים — מעורר סיפורים על מסלולים נסתרים, אך אין עדויות למנהרות מעשה ידי אדם. למעלה מ-30 מקדשים מהתקופה ההלניסטית-רומית, כמו מקדש קסר ענטאר בפסגה, יוצרים רשת של שבילים פולחניים. מצבת אבן עם כתובת יוונית שם (כיום במוזיאון הבריטי) מזכירה נשבעי שבועות, מהדהדת את שבועת העירים. מערות ליד בניאס, הקשורות לגרוטאות של פאן, ומעיינות טבעיים מזינים מיתוסים על "ורידי האלים" או שערים בין-ממדיים למעבר מלאכים. חפירות מודרניות חושפות שרידים מתקופת הברונזה, ואגדות אוקולטיות מדמיינות מחבואים של נפילים. אתרי סקי ישראליים ודרכים צבאיות מכסים שבילים עתיקים, ומעוררים תיאוריות קונספירציה על סודות מוסתרים.
חרמון נותר גשר בין שמיים לארץ — זירת מרד, פולחן ותעלומות. המעברים הסודיים הם יותר מטאפיזיים מממשיים, ומזמינים לחקור את מורדותיו המושלגים ואת הכתבים העתיקים. למטיילים, הצד הישראלי מציע גישה לאתרים קדושים אלה, אך התעלומה האמיתית טמונה בתפקידו הנצחי של חרמון כצומת קוסמית.

https://www.youtube.com/watch?v=lMFaNLkkynE